גיטרה היא כנראה כלי הנגינה האהוב והפופולרי ביותר בעולם. חלק בלתי נפרד מהקסם של הגיטרה היא המגוון העצום של הציוד שצמח סביבה עם השנים. כמוזיקאים ובעיקר כגיטריסטים, אנחנו רוכשים את רוב הידע שלנו, בכל מה שקשור לציוד לפחות, דרך לימוד עצמי והתמודדות עם בעיות. החוויה הזו של ללמוד בעצמך משהו חדש היא חלק בלתי נפרד מהקסם שקיים בכלי האהוב והפופולרי הזה שנקרא גיטרה.

יחד עם זאת, כאשר מירב הידע מגיע מלימוד עצמי או מאיסוף מידע במדיה הכתובה והדיגיטלית, קשה מאוד להימנע ממיתוסים והנחות מוטעות. וכשמדובר בקהילה שלמה הלומדת בדרך כזו, זה לגמרי הגיוני שכל מני מיתוסים והנחות שגויות לגבי ציוד גיטרה וכל הקשור בו, יקנו לעצמן אחיזת רגל איתנה ועקשנית.
אם תקדישו מעט זמן להכרת המיתוסים האלה וללימוד העובדות הנכונות, יש סיכוי גדול שהסאונד שלכם, כמו גם מערכת היחסים שלכם עם הכלי, ישתפרו ללא היכר, וזו בדיוק הסיבה לכתיבת הפוסט הזה.

אז בואו נבחן 5 הנחות שגויות כאלה:

1. אפקטים עם מעקף מלא (True Bypass) מונעים פגיעה באיכות האות של הגיטרה

לא נכון – היות ורבים מאיתנו מקדישים זמן רב ומאמצים לפתרון בעיות של רעשים ופגיעה באיכות הסאונד, מעקף מלא עשוי להישמע כסוג של פתרון קסם. הרי מה יכול להיות רע אם האות של הגיטרה עובר דרך אפקט שכל עוד הוא כבוי, אין לו שום השפעה על הסאונד? זה הרי הרעיון של מעקף מלא – כל עוד האפקט כבוי, האות לא עובר דרך המעגל שלו כלל מכיוון שהכניסה והיציאה של האפקט מגושרים ביניהם. הענין הוא שבשרשרת האות של הגיטרה קיימת בעיה אחרת אותה מעקף מלא לא יכול לפתור, ובמקרים קיצוניים הוא יכול גם להחריף.

מלכתחילה, עוצמת האות הבסיסית של גיטרה חלשה יחסית, והאות עצמו נתון לחסדי שפע המחברים והכבלים שנמצאים בין הגיטרה למגבר. במידה והמחברים ו/או הכבלים האלה באיכות ירודה ו/או עם סיכוך לא איכותי, הם עשויים לקלוט הפרעות חשמליות מהאוויר ומכבלים סמוכים. כל נתיב הייסורים הזה גורם לירידה בעוצמת האות ופגיעה בתכולת התדרים הגבוהים של הסאונד הבסיסי.

הפתרון לבעיה זו הוא באפר ייעודי או אפקט שאין לו מעקף מלא. בדרך כלל אפקטים כאלה נחשבים פחות טובים ו/או נחשקים, אבל דווקא הם יכולים לשמר את עוצמת האות האופטימלית לגיטרה. נכון, האות עדיין יצטרך לעבור את כל המכשולים שהזכרנו, אבל ככל שהוא יהיה חזק ויציב יותר, הוא יהיה פחות רגיש להפרעות, מה שישמר את איכותו ותכולת התדרים שלו וכתוצאה מכך גם את הסאונד הכללי של הגיטרה.

בין אם מדובר בבאפר ייעודי או פדל שיש לו באפר (כל פדל בלי מעקף מלא) המיקום שלו הוא בתחילת שרשרת האפקטים, מה שיאפשר לשאר הרכיבים בשרשרת לקבל אות בריא ויציב יותר, שיסייע לנטרל בעיות רעש למיניהן.

2. וויברטו וטרמולו עושים את אותו הדבר בגדול

לא נכון – הבלבול בין שני האפקטים האלה קיים כמעט מאז שהמציאו את הגיטרה החשמלית. על קצה המזלג הטרמולו משנה את עוצמת האות בעוד שהוויברטו משנה את גובהו.

הטרמולו, משנה את עוצמת האות הנכנס בצורה מחזורית (עולה ויורדת). בהתאם לכיוונון הפרמטרים השונים, הטרמולו יכול להפיק כל דבר מפעימה עדינה ועד לחיתוך חד של הצליל.
לעומת זאת, בוויברטו, מה שמשתנה בצורה מחזורית הוא גובה הצליל (PITCH). גם כאן, עוצמת האפקט והמוזיקליות / מוזרות שלו נקבעות על ידי כיוון הפרמטרים השונים.

זה לא המקום היחיד בו יש בלבול בין שני המונחים האלה. דוגמאות קלאסיות נוספות הן בין היתר ידית הטרמולו על הגיטרה שלמרות שמה, יוצרת למעשה אפקט של וויברטו. כמו גם מעגל הוויברטו במגברי ה – Fender Vibro-king, שהוא בעצם מעגל טרמולו.

 3. לולאות אפקטים (Effects Loop) פוגעות בסאונד

לא נכון – מחקר אישי שלי (שהוא אגב לא מדעי לחלוטין 😉), מגלה שמרבית הגיטריסטים לא משתמשים בלולאות אפקטים משתי סיבות:

  1. הם לא ממש יודעים מה לעשות עם זה ומפחדים להרוס משהו.
  2. הם חיברו את כל מערך האפקטים שלהם ללולאת אפקטים וזה נשמע רע, אז הם ירדו מזה.

האמונה הרווחת היא שלולאות אפקטים פוגעות בסאונד ולכן אין להן שימוש. זו אמונה שגויה ולמעשה זה תלוי לחלוטין בסוג האפקטים שמחברים ללולאה.

לולאת האפקטים היא נקודת השחלה בין קדם המגבר – האזור במגבר בו מעוצב הסאונד של הגיטרה – לבין מגבר הכוח, שהוא האזור בו סאונד הגיטרה מוגבר לרמה שתאפשר לו להזיז את הממברנה של הרמקול. במידה והמגבר שלכם מסוגל ליצור דיסטורשן ללא תלות בווליום (עוצמה) שלו, הדיסטורשן הזה נוצר באזור הקדם מגבר.
העניין הוא שבמידה ואתם משתמשים בדיסטורשן של המגבר, חלק מהאפקטים שלכם – לא כולם, יישמעו נקי וטוב יותר בחיבור ללולאת האפקטים. ברוב המקרים, אפקטים מבוססי זמן כמו דיליי ריוורב, קורס פייזר וכו', נוטים להישמע רע כשמעבירים אותם דרך הדיסטורשן של המגבר. זו בדיוק המטרה לשמה נוצרה לולאת האפקטים. לחבר אליה אפקטים מהסוג הזה אחרי שלב עיצוב הסאונד, כך שלא תהיה לשלב הזה השפעה על מה שיוצא מהאפקטים האלה.

אם לעומת זאת, אתם משתמשים במגבר לסאונד נקי בלבד והדיסטורשן שלכם מגיע מאפקטים, אין שום בעיה לחבר את כל האפקטים שלכם לכניסה של המגבר וזה יישמע אותו הדבר כמו לחבר ללולאה. המפתח כאן, כמו בכל דבר אחר שקשור לסאונד גיטרה, הוא ניסוי וטעיה.

4. ניתן לכוון גיטרה במדויק על ידי שימוש בהרמוניות של סריגים 5 ו-7

לא נכון – כיוון גיטרה בצורה מדויקת הוא מטלה לא פשוטה. למעשה זו מטלה כמעט בלתי אפשרית לגרום לכלי מיתר כלשהו לנגן את כל המרווחים של כל סולם בצורה מדויקת.
מבלי להיכנס לפיזיקה שבעניין, גיטרה היא כלי שבנוי לכיוון "יחסי" שזו מעין פשרה המאפשרת למרווחים להישמע מדויקים בצורה סבירה פחות או יותר. כשאתם מכוונים גיטרה על ידי שימוש בהרמוניות של סריגים 5 ו – 7, אתם משתמשים בשיטת כיוון שונה מזו שהגיטרה בנויה לה.

אם תרצו יותר פרטים, אתם יכולים לחפש מידע על מרווחים הרמוניים ואוברטונים. אבל לפני זה, פשוט קנו לעצמכם טיונר טוב.

5. אוברדרייב ודיסטורשן יוצרים את אותו סאונד

לא נכון – האמת היא שלבחור באיזה מהם להשתמש זה קצת כמו לבחור בין אקמול לאופטלגין. אתם יודעים שאחד מהם יעשה את העבודה שאתם צריכים טוב יותר אבל אתם לא בטוחים למה. בפוסט הזה תוכלו ללמוד בהרחבה על דיסטורשן אוברדרייב ופאז, אבל הנה הנתונים, על קצה המזלג.

ההנחה הרווחת היא שאוברדרייב הוא דיסטורשן ברמה נמוכה יותר של גיין (GAIN). למעשה, העקרון מאחורי האוברדרייב הוא לדמות מגבר מנורות שהמנורות שבו מקבלות אות חזק מספיק על מנת להכניס אותן לעיוות (דיסטורשן). הואוברדרייב עושה זאת על ידי הגברת האות שבתורו מגדיל את העומס על המנורות במגבר. במובן הזה אוברדרייב זהה בעצם לבוסטר נקי. רק שבניגוד לבוסטר המסתמך רק על המגבר ליצירת העיוות, באוברדרייב, קיים מעגל נוסף שמעוות את האות בצורה עדינה.
אוברדרייב טוב יכול להפיק מנעד רחב מאד של סאונדים שנעים מניקיון על סף שבירה ועד לדיסטורשן בינוני. אבל בכל הטווח הזה הוא משמר את הסאונד המקורי והדינמיות של הגיטרה. בשימוש באוברדרייב המכוון נכון, אפשר להגיע מסאונד נקי לחלוטין לדרייב עדין רק באמצעות שינוי עוצמת הפריטה או משחק עם כפתור הווליום.

הדיסטורשן הוא סיפור שונה לחלוטין. כל העיוות מיוצר בתוך המעגל של האפקט ואין לו שום קשר לכיוונון של המגבר. בהשוואה לאוברדרייב, הסאונד של הדיסטורשן הרבה יותר דחוס והטווח הדינמי שלו קטן בהרבה. הדיסטורשן גם לא משמר יותר מדי מהסאונד הבסיסי של הגיטרה.
האבחנה בין שני האפקטים לא כל כך קלה מכיוון שכל אחד (זה משתנה מדגם לדגם ומיצרן ליצרן) מהם עושה לפחות חלקית מה שעושה השני. האוברדרייב מיועד להגביר את האות, מה שמביא אותו לעיוות קל, בעוד הדיסטורשן מיועד לעוות את האות בצורה קיצונית – אבל גם מגביר אותו קצת תוך כדי התהליך.

אם תרצו להעמיק את הידע שלכם בכל מה שקשור לסאונד גיטרה, מגברים, אפקטים וכל מה שמסביב, אתם מוזמנים להוריד בחינם את המדריך לסאונד גיטרה מושלם…

כרגיל אתם מוזמנים להגיב, לאהוב ולשתף…

אם יש נושא שהייתם רוצים לקבל עליו מידע או שאלה שמעניינת אתכם, אתם מוזמנים לכתוב לי על כך. אשמח לענות כמיטב יכולתי על פניותכם.
אם תרצו להתייעץ איתי באופן אישי בנושא זה או בכל נושא אחר, אתם מוזמנים לדבר איתי.

בטלפון – 052-8699642, בפייסבוק, או במייל

רוצים לקבל את המאמר הבא ישירות למייל שלכם?

הרשמו לניוזלטר בצד השמאלי העליון של העמוד.